שיבוצים ללא שבץ

האם יש לאסטרטגיה יכולת לתרום במצבי קצה שקשורים לילדים? גם בשיבוצים לגנים ולבתי הספר? כן! כי הורות היא אוסף של מטרות חשובות שסוללת לנו דרך פשוטה יותר.

אסטרטגיה לשיבוץ במערכת החינוך - מבטיחה לשמור עליכם גם קדימה בגישה בריאה ומדוייקת יותר

בזהירות ניגשת לנושא מאוד רגיש שפגשתי השבוע ומרוב שהוא רגיש חשבתי שכן כדאי לדבר עליו!

מורים, גננות, ילדים משתבצים, משובצים לבתי ספר ולגנים. לא תמיד זה מה שרצינו. חלק מההורים מרוצים, חלק בחשש, וחלק כמעט חוטפים שבץ ויוצאים למלחמה. כמה דברים שנועדו לחזק אתכם ואת הילדים.

יש 3 שאלות חשובות שהתשובות עליהן הן המפתח להתמודדות מחזקת בנושא השיבוץ ובכלל:

1. מה אני חושבת על המערכת – האם זה נכון? האם חייבים להילחם עכשיו וככה?

2. מה אני חושבת על הילד שלי – הוא לא יצליח, יהיה לו קשה.. האם זה נכון?

3. מה הילד חושב על המערכת – האם הוא יכול להתרשם שהמערכת לטובתו או נגדו?

ההסבר הארוך יותר:

רגע לפני שמחליטים לצאת לקרב – תשאלו את עצמכם אם ניסיתם כל דרך אחרת החל מלבדוק האם הסיבה לקרב מוצדקת באמת. האם יש אמונה בכוח ההתמודדות של הילד (ויש לו יותר כל שנה כי הוא גדל)? האם באמת הבחירה היא כזאת לא טובה? בטוח? 100%? האם ניסיתם לא להילחם, לדבר, לבקש, לגייס אליכם ואל הצרכים שלכם את מי שמחליט?

שיחה שערכתי עם אמא שיצאה לקרב מוקדם ומהר מידי אפשרה לה לראות עוד מרחב של תרחישים שעשוי להתקיים בשיבוץ הנוכחי שרצתה לשנות. אמון בילדה היה הצעד הראשון. לבסוף השיבוץ נשאר והיא השתכנעה שהוא כרגע הכי טוב.

אם לנהל מלחמות – צעקות, כעס, ביקורת, מריבות – רצוי מחוץ לטווח הקשב של הילדים. הם לא זקוקים לכל זה עכשיו.

אני כן חושבת שנכון שילד יראה את ההורים שלו נאבקים מידי פעם על משהו שחשוב להם– בתנאי שנהיה ערים לסגנון המאבק (איך מנהלים מאבק לא אלים או ההבדל בין תקיפות לתוקפנות - שיחה נפרדת), ואת הטיימינג.

נלבן את זה עוד קצת - יש גישה שאומרת – "טוב שיראה איך אני נלחם עליו" או גישה שאומרת ש"מה שקורה לא מסתירים". המחיר בגישות האלו ספציפית במקרה הזה – הוא שבית הספר עבור הילד עלול להפוך ממקום שקט ובטוח פוטנציאלית עם אנשים שרוצים בטובת הילד - לזירת קרב. בזירת קרב, תרגום של ילד עלול להיות שיוצאים למלחמות פעם עם מורה ואח"כ עם ילדים ולימודים – יותר נכון לילד לדעת שכולם עובדים עבורו ולטובתו. גם אם יש ויכוח איך זה קורה. זה שונה מקרב ואינטרסים

מה הנחת המוצא שלכם על הילד שבגללה מגיע הכעס? האם אתם חושבים לילד יש תנאי מאוד בולט להצלחה - שאם לא יתקיים – לא יצליח. למשל חבר/ה שחשוב שתהיה עם הילד/ה, מורה ספציפית, ילדים שעדיף שלא יהיו. האם אתם מאמינים בזה?

קחו בחשבון שכשהורים מחזיקים בדעה שילד לא יצליח אם לא יתקיימו שורה של תנאים – הוא באמת עלול להזדקק להם.

לסיכום העיסוק בשיבוצים - מציעה לשבץ נרטיב קצת אחר - הילד מוכשר ויכול להתמודד עם הרבה קשיים ואתגרים, אתם מנסים לסייע למזער אותם - זה שיח מאוד שונה.

ילדים הם פרחים שנפתחים בקצב שלהם ובדרכים שקשה לצפות, גם כשהורה מכיר מאוד טוב את הילד שלו, הוא לא ידע לעולם לאן הוא יכול להגיע אם יבטחו בו וישקפו לו את הבטחון הזה. כך גם מורים וצוותי חינוך. הם זקוקים לאמון לפחות לנקודת הפתיחה – הם עצמם פרחים שרוצים לפרוח עם ילדיכם ולהצליח בדיוק כמוהם. ולמען הסר ספק, אני לא מורה, אני אמא ויועצת ומדריכת אסטרטגיה גם להורים - שרואה איך גישה משנה הכל ביחסים בין הורה, ילד ומורה.

מאחלת לכם התחלה ברגליים ימניות עם מסיכה בפנים ולא על הלב.

שלכם, אילה

נ.ב כל מה שבלשון זכר פונה לנקבה ולהיפך.