עולים לכיתה א'. משהו קטן וחשוב

 יש לנו תפקיד חשוב בעיצוב התפיסה של הילדים, כשהמטרה היא לחזק אותם לקראת הרגע הגדול - עלייה לכיתה א' - אסטרטגיה ושינוי חשיבה הם כלי חשוב ושימושי. שיחה שהתקיימה באמת עם יעל (שם בדוי) שעלתה לכיתה א' וכמה חיזוקים לקטנים האלו.

הפוסט הזה נכתב לאנשים שאוהבים לתרגל חשיבה קצת אחרת ולהורים שילדיהם לקראת עלייה לכיתה א' – וחשים התרגשות ולחץ, בטח כשאפילו לא ברור מתי ואיך שנת הלימודים תיפתח.

אז, איך הילד יסתדר? איך הוא יבין מה צריך לעשות? איך ימצא את הדרך לשירותים? איך הוא ישלים את כל מה שאנחנו חושבים שאולי אין לו. האם הוא מספיק בשל, רגשית, לימודית. כמה מילים מרגיעות!

אז, קודם כל הוא לא. הוא לא ידע הרבה דברים ולא משנה כמה הוא מוכן או בשל - משום שהכל באמת חדש עבורם. אבל למרות כל מה שאולי חסר, יש משהו חשוב שאם ידע אותו – יוכלו להרגיש נוח יותר גם במה שהוא לא יודע.

אז ככה.

יעל בת 6, עולה לכיתה א'. היא מאוד מתרגשת. הרבה מתח וחששות ליוו את השבועות האחרונים בביתה גם של הוריה - כולם טבעיים. הייתה לי הזדמנות לפגוש אותה השבוע ולומר לה כמה דברים זה הלך ככה:

אני (המבוגר הנודניק התורן): יעלי – איזה מרגש שאת עולה לכיתה א', תגידי. בבית ספר יודעים שאת באה?

יעלי: לא הבינה עוד למה אני חותרת. מהנהנת באי הבנה.

אני: הם כבר מבינים איזה ילדה מקסימה ומוכשרת מגיעה אליהם? את חושבת שהם מוכנים כבר לכיתה א'? הכינו את בית הספר, ארגנו את הכיתה שתלמדי בה? הם כבר יודעים שאת מגיעה?

יעלי: מחייכת, מתחילה להבין לאן אני חותרת...

אני: אני ממש מקווה שהם מוכנים, כי את מגיעה אליהם והם צריכים להתכונן. לא כל יום מגיעה ילדה כמוך, מיוחדת במינה ואחת ויחידה לפגוש מורים, כיתות ומקום שבו תוכלי לפרוח. נכון?

יעלי: מגבייה תוך כדי השיחה בשני סנטימטרים לפחות, מרחיבה את הלב והריאות, נושמת עם חיוך ענק ועיניים נוצצות כן. את צודקת.

יעלי היא ילדה כמו הרבה ילדים שעולים לכיתה א' ומקבלים המון מסרים ש"הם" צריכים להתכונן, לדעת, להבין ש"הם" יצטרכו להתאים למסגרת חדשה. "הם" יצטרכו להתרגל לדברים חדשים והם יצטרכו להיות קצת אחרת ממה שהיו.

ככל שזה נכון - אסור לשכוח שהחיים הם עבורנו ובשבילנו, כיתה א' היא עבורה ולא היא עבור כיתה א'!

יעלי תצטרך להתאים עצמה למסגרת אבל אם זה רוב מה שנאמר לה - זה כל מה שהיא תרגיש.

היא לא "נסיכה" שמגיעה. היא פשוט ילדה שאין כמותה ומגיע לה לחשוב על עצמה כיכולה, ככזו ששווה להתאמץ בשבילה. זה כל מה שעושים בבית הספר. המערכת כולה עבורה ועבור חבריה בכיתה. מתאמצים כדי שהיא תצליח לעמוד בכל המטלות, הנהלים והחומרי לימוד.

והיא? היא מוכנה כי היא יכולה! ומבינה! - זה הרבה ממה שהיא צריכה לדעת כשהיא פוסעת ברגל ימין בשער הגדול ביום הראשון לחיים החדשים האלו.

ולא פחות חשוב מזה, מה שהיא לא מבינה, ילמדו אותה. כי בשביל זה הולכים לכיתה א'.

אז יעלי, וכל היעליות והילדים שמתחילים אוטוטו שנה חדשה, מאחלת להם שידעו מי הם ולמה כל זה נבנה – בשבילם, לא כדי שיתפנקו אלא כדי שיתפתחו נכון ויביאו את עצמם למקסימום. כדי שיצמחו מלמידה, מספיגת ערכים, שיחוו ויתרגלו התפתחות, גמישות, והתמסרות.

אם אנחנו סביבם נדע לבטוח בהם וביכולות שלהם, לעודד אותם ואת עצמנו, לאזן בין הצרכים שלהם לצרכים של המערכת בכבוד לכל הצדדים – אין לי ספק שזה יהיה מסע משובח.

בהצלחה!!!