top of page

אל תקפצו מדרגה - תעופו

מה עוצר עסקים קטנים מהתקדמות?

האם באמת חסרה לכם משמעת עצמית חזקה ? איך יותר קל להשיג אותה?

כתבה: אילה רווח


בדרך לקפיצת _מדרגה של עסקים עוברים דרך רגשות והחלטות.


אחת התופעות הכי חשובות שאני זוכה לפגוש במשרד/קליניקה שלי היא רגע המפגש עם  נקודה בציר הספקטרום שבין ביקורת עצמית לאיתור מקורות התשוקה.


מה? אני אסביר.


כל בעל עסק ממוצע, עם משמעת עצמית ממוצעת, יפגוש רגשי אשמה כשהוא לא מצליח להגיע לתוצאות, וסיפוק כשהוא מצליח לעמוד באיזה יעד פנימי או חיצוני (למכור, לעמוד מול קהל, לשים גבול ללקוח וכדומה).

בשוטף, השיח הפנימי נע על ציר אכזרי מאוד:

"איזה מלך אני" / "איזה אפס אני".


מה שהבנתי בבהירות רבה הוא שכל פעם שמשימה שתכננו לבצע בתהליך הליווי לא בוצעה  היא סימפטום חשוב מאוד (ממש כמו בתחום הבריאות) למשהו שצריך לשים אליו לב.

אסביר.

"לא התקשרתי בסוף לחברות והארגונים שדיברנו עליהן, לא היה לי זמן" – זה בדרך כלל אומר שמשהו עצר אותי.

"לא מצאתי זמן בחופש הגדול לקדם את דף הנחיתה" – זה פשוט עניין של תיעדוף.


חשוב לי תמיד שנרגיש שהשליטה בידיים שלנו: התיעדוף, הבחירות והמחירים. ולא במובן של "נו נו נו", אלא פשוט מתוך הבנה של מי אנחנו בעולם הזה, שמתמרן ללא הרף בין העסק לחיים.


לפעמים אני דוחפת ממש חזק את מי שאני מרגישה שצריך (ובעיקר את מי שמבקש), ולפעמים מרפה מאוד בבהירות – אבל אני לעולם לא מוכנה לשתף פעולה עם ביקורת עצמית.

אצלי אין "אני לא בסדר", יש "בחרתי אחרת".


קידום של עסק, תוכנית עבודה והשאר – אף פעם לא מגיעים בזמן נוח. מה שמושך את החוט הוא שילוב בין התיעדוף של המשימה על פני מלא דברים חשובים אחרים וזיהו נקודת התשוקה.


הדבר הזה שפשוט עושה חשק ל.. כתוב את הפוסט.. לעשות את הטלפון..לצאת מאזור הנוחות..ולעבוד עד השעות הקטנות של הלילה כי נורא שחבוש כבר לסיים את..... ומי שקובע הוא בעל העסק (לא אני). אני רק יכולה לעזור ולדאוג שהשיח הפנימי יהיה מכבד, ושתהיה בחירה מושכלת בפעולות ובניהול הזמן – בחופש או לא בחופש.

אני יודעת שמשאב האנרגיה של בעל/ת העסק הוא לא המטרה החיצונית אלא השמחה הפנימית. המנוע הוא שמחה, סקרנות ולא הוכחה לכמה הוא בעל משמעת, הוא כמה הוא או היא מוצלחים.


עבורי הם מוצלחים מהרגע הראשון. וגאה בהם בכלל שהביאו את עצמם להתקדמות, לשיחה על התקדמות.

נגיד את זה יותר ברור. מהצד שלי! 

אני לא אוהבת ש"צועקים" על אנשים או "מפחידים" אותם באיומים בפוסטים, בסב טקטס (תבדוק את עצמך, אולי אתה לא שם.. וכדומה) .


כן אוהבת לייצר לבעלי עסקים  תזכורת לתגמול הנפלא של עמידה ביעד ש-

הם הציבו לעצמם. הם בעצמם, לא אני.

לפעמים צריך לחזק מיומנויות מכל הסוגים, זה נכון.

אבל מחויבות והתמסרות  זו לא מיומנות זה רצון.



מעניין אותי אם מזדהים ועם מה? אם בא לכם לשתף...


צילום: אילה רווח


תרגום: מסתכלים על המים וחושבים לקפוץ אבל נזכרים שאפשר בכלל לעוף. 




 
 
 

תגובות


bottom of page