איפה עובר הגבול שלכם?

לי אין גבול (סתם, לא באמת הלכתי ככה)

איפה עובר הגבול שלכם?

לפני כמה זמן קיבלתי תזכורתגדולה לאחד מהנושאים שבהם עוסקת הגישה האדלריינית ולכך שהיא שימושית בכל מקום שיש בו עסקים- כלומר - אנשים.

זה היה שעת ערב, קרירה הובלתי פעילות עסקית בקבוצת נטוורקינג שעסקה בשאלות איך מתמודדים עם

"לא נעים לי"

"יקר לי"

נהיה חם!

עלו הרבה תגובות, ומקרים של "הברזות" של לקוחות, התקלות משונות תחת הקטגוריה "חוצפה", תלונה על מחיר בהצעת מחיר שנעשית בשיחה טלפונית מרכב יוקרה, לקוחות עם דפוס שוטף של תלונה או בקשה בלתי פוסקת ל"הנחה".

הוצף קושי מוכר של בעלי עסקים קטנים, מול הלקוחות והספקים האלו ש"אין להם גבולות", "אין להם חינוך", ויש אותם "רק בארץ".

והקושי הזה אפשר לי לומר שזה לא רק בארץ!

והוא לא קשור בהכרח לחינוך. וזה בשליטתנו.

רק גבול שנשים לעצמנו כבעלי עסקים, על הזמן שלנו, המחיר, ההתנהלות שאנו מסכימים לה הוא גבול שנתקשר בבהירות והוא גבול עם סיכוי גבוה שיכובד.

איך נציב גבול?

1. נהיה מחוברים למטרות שלנו בצורה עמוקה, זה אומר בין היתר שהזמן שלנו וכל שקל שאנחנו מוציאים, ומאמץ יקבלו אתה כבוד שמגיע להם . וכן, תוכנית עבודה ואסטרטגיה לא מזיקים.

2. נכיר בכך שלרוב אנחנו מרגישים שגבול זה משהו שלילי (תעצרו רגע, תחשבו על זה. נכון שהצבת גבולות מרגישה משהו לא נעים, כבר מתקופת בית הספר...) ונעבוד בלראות גבול כאקט חיובי שעוזר ליצור בהירות, וסדר - לכולם.

3. נוותר על ה"מה יחשבו עלי", על ה"לא נעים לי", ה"אולי לא הבנתי נכון" ועל ה"לא בא לי לריב". וכל זאת, לטובת תיאום ציפיות מול לקוחות מה כן, ומה לא.

4. KISS - ניצור גבול פשוט, ענייני מקצועי ולא ריגשי סוער, מאופק וטעון (אפשר לעצור גם כאן). גבול נעים ורגוע של "ככה אני עובד", "זה מה שנכון לי", "ככה אני מספק את השירות הטוב ביותר". "מצטער, אין לי הנחות".

גבולות כאלו גם אם ינסו לפרוץ אותם (ובהחלט ינסו) יקלו עליכם בטווח הארוך!

אף אחד לא יקח מכם משהו שאתם מאמינים שהוא שלכם ולטובת כולם!

עזר לכם?

יש גבולות שאתם לא מוצאים דרך להציב..?

אשמח שתשתפו אותי...